
למה המוניטור תמיד מצפצף? על הקולות בטיפול נמרץ
כל מי שיצא לו לבקר אי פעם ביחידה לטיפול נמרץ או בחדר מיון סואן (ולצערנו רובנו מכיר את החוויה הזו) מכיר את הפסקול הקבוע והאינטנסיבי של המקום הזה. מדובר בסימפוניה
עילי רחין הינו בוגר לימודי רפואה באיטליה ובעל רישיון רופא איטלקי, אשר טרם החל סטאז' בישראל

כל מי שיצא לו לבקר אי פעם ביחידה לטיפול נמרץ או בחדר מיון סואן (ולצערנו רובנו מכיר את החוויה הזו) מכיר את הפסקול הקבוע והאינטנסיבי של המקום הזה. מדובר בסימפוניה

תוכן עניינים הקופסה המסובכת הזו בתוך השקט היחסי של יחידות הטיפול הנמרץ או בתוך המהומה הרועשת של חדר המיון, יש צליל אחד שנוכחותו מעוררת יראת כבוד ותקווה בו זמנית: הקצב

"ברפואה ובמיוחד בתחום הרפואה הדחופה אתה לומד מהר מאוד להבחין בין רגע קריטי לרגע משמעותי" – כך פותח עילי רחין את מחשבותיו על ההפרדה שבין גבולות בית החולים לבין מה

עילי רחין על מה שלומדים רק כשנמצאים בצד השני של המיטה עבור כל סטודנט לרפואה, תחילת הדרך סובבת כמעט לחלוטין סביב ידע. אנטומיה, פרמקולוגיה, מיקרוביולוגיה – אינספור שעות של שינון,

מחשבות מקצועיות מאת עילי רחין, בוגר לימודי רפואה באיטליה בתחילת דרכו עולם הרפואה מחייב שליטה במידע רחב ומעמיק. אך מעבר לידע, חשוב להבין את ההקשר, את האדם שמולך, ואת הדינמיקה

יש משהו מטעה בתחושת הסיום של בחינה. במיוחד כשמדובר במבחן כמו שלב ראשון או שני ב־USMLE, או בבחינות הסופיות בלימודי הרפואה. כאילו מדובר ברגע השיא, בנקודת הקצה. אבל ככל שאני
עילי רחין הינו בוגר לימודי רפואה באיטליה ובעל רישיון רופא איטלקי, אשר טרם החל סטאז' בישראל. מידע הקשור ברפואה המופיע כאן במישרין או בעקיפין אינו מחליף בדיקה רפואית, עצת רופא או כל מומחה אחר